Israelis in Brooklyn

על אהבה ותשוקה

Israelis in Brooklyn — Fri, 19 Apr 2013 11:40:55 +0000

אורי באמצע שנות השלושים גר בניו יורק כבר כמעט 8 שנים, הוא נשוי לאיירין ויש להם 2 ילדים. בן בן 7 ואשלי בת 3. איירין היא יהודיה ילידת ניו יורק, הם נישאו לפני כ-8 שנים.

“אני לא יודע להסביר את זה”, אומר לי אורי בעיניים עצובות, “הייתה בייננו כזאת אהבה גדולה ותשוקה ועכשיו כלום, אני לא נמשך אליה, אבל אני אוהב אותה, אני נקרע בין הרצון שלי לעזוב לבין האפשרות להישאר, אני יודע שאני רוצה לעזוב אבל אני פשוט לא מסוגל, אני מת מפחד אני אוהב את הילדים ואני אוהב אותה”

מה אתה אוהב אצלה? אני שואל.

“אני אוהב את יכולת האהבה האין סופית שלה את היכולת שלה להעניק מעצמה לאחרים את חוש ההומור שלה והאהבה שלה לילדים”

“מה אתה חושב שיקרה אם תחליט לעזוב?” , הוספתי.

“אני יאבד את הזהות שלי, זה יגמור אותי לחשוב שיש מישהו אחר שמביא את הילדים לוקח ומחזיר, אני נקרע בין הרצון שלי להישאר לרצון שלי לעזוב כי מצד אחד אני לא מסוגל אני אוהב אותה ומאידך אני רוצה לברוח לא טוב לי”

“תשמע”,אני אומר,”גירושים זה עסק יקר מאוד, מה יכול להבטיח שלא תעשה את אותו הדבר רק עם מישהי אחרת בעוד כמה שנים?, בוא נזמין את איריין ונשמע מה יש לה להגיד” .

איירין נכנסת לחדר,היא בעלת עיניים בהירות שער בלונד שופע חייכנית ועגולה במקצת.

“אז מה איירין מה את אומרת לבחור הנחמד הזה הוא אוהב אותך?”

“אני יודעת שהוא אהב אותי, אבל היום אני מוצאת את האהבה שלי דרך הילדים שלי הם אוהבים אותי ללא התניה ודרך המשפחה שלי, אני לא מקבלת אהבה מאורי הוא אומר שהוא אוהב אותי ויחד עם זאת אני לא רואה איך זה קורה אורי קובר את עצמו בעבודה מהבוקר עד הלילה אנו לא מצליחים לגמור את החודש בלי העזרה של ההורים שלי וחוסר הוודאות הזה גומר אותי אני נכנסת למתחים שיוצאים על אורי”

“מה את אוהבת באורי?”, שאלתי.

“אני אוהבת את המראה שלו את האהבה שלו לילדים את החוכמה שלו את הביטחון שלו את האופן שבו אוהב אותי כשהוא אוהב אותי”

“מה יקרה אם תיפרדו?”

“זה יהיה קשה הוא חלק בלתי נפרד ממני, הוא האהבה הראשונה שלי”

“כן” הם משיבים בפה אחד.

“מעולה ,אם כך מהם השניים הראשונים אצלך אורי?” שאלתי.

הוא משיב בביטחון, “משמעות, וודאות

“מהם השניים אצלך איירין?” היא משיבה בהיסוס קל, “וודאות, אהבה וחיבור”

“מהי המשמעות עבורך אורי ?”

“להיות זה שמביא את עיקר ההכנסה הביתה להיות זה שסומכים עליו.”

“ומי וודאות עבורך?”

“לדעת שיש לי בכל חודש את האפשרות לסיים את החודש שיש לי מספיק כסף בבנק שיש לי מספיק הזמנות בחודש הקרוב בעבודה שהספקים שלי סומכים עלי”

“בוא נסתכל רגע על מה שקבעת עבורך ככללים , האם זה משהו שתלוי בך?”

הוא שותק לרגע, “לא זה בהחלט לא תלוי בי”
“אז אני מבין שהשלמות שלך תלויה במשהו חיצוני שלא תלוי בך ”

“כן”, הוא עונה בהיסוס.

“בוא נעבור שנייה לאיירין ,מהי וודאות עבורך?”

“וודאות זה לדעת שיש לי במה לגמור את החודש, שאורי יעשה מספיק כסף בשביל לגמור את החודש שאבא שלי יעביר לי כסף בסוף החודש”

“ומהי אהבה וחיבור עבורך?”

“שכולם יאהבו אותי, שהילדים יאהבו אותי שאני תמיד יתקבל באהבה ובחיוך בכל מקום”

“תראו אני אומר שינכם קבעתם כללים שאינם תלויים בכם על מנת לחוש שלמות, מה כן תלוי בכם?”

אורי חושב לרגע ואומר,”תלוי בי להביא הגדרות אחרות שמגדירות משמעות ממקום שתלוי רק בי, לדוגמא אני משמעותי כאשר אני מתקשר לאשתי ואומר לה שאני אוהב אותה

אני משמעותי כאשר אני מגיע הביתה מוקדם לבלות את הערב עם אשתי והילדים

אני חווה וודאות כאשר אני מחבק את אשתי והילדים

אני בוודאות כאשר אני יודע שבכל פעולה שלי אני מלא בתשוקה ואהבה כלפי האישה שבחרתי”

איירין מסתכלת עליו בהערצה ואומרת “אתה מבין למה אני אוהבת אותו”

כעבור שעתיים של עבודה משותפת יצאנו עם סט של כללים חדשים שהגדירו מחדש את מערכת היחסים בין אורי ואיירין ההגדרות החדשות שיפרו באופן מדהים את התקשורת בין השנים ולפתע הם זכרו מה בעצם הביא אותם להיות יחד ואז התשוקה שהייתה חסרה מצאה את מקומה…

סמינר בנושא מערכות יחסים יתקיים במנהטן בתאריכים 05/17 יום שישי בין השעות 12:00 לשעה 4:00 וביום ראשון 05/19 בין השעות 9:00 ל-6:00 בערב

פרטים באתר :www.nissimsade.com

שלמות זה מבחירה

הכותב : ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בשיטת “תות” בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית nissimsade@gmail.com

917-225 8549

בוגר – Antony Robbins Mastery University

על אהבה ותשוקה

Nissim Sade — Tue, 19 Mar 2013 12:46:17 +0000

אורי באמצע שנות השלושים גר בניו יורק כבר כמעט 8 שנים, הוא נשוי לאיירין ויש להם 2 ילדים. בן בן 7 ואשלי בת 3. איירין היא יהודיה ילידת ניו יורק, הם נישאו לפני כ-8 שנים.
“אני לא יודע להסביר את זה”, אומר לי אורי בעיניים עצובות, “הייתה בייננו כזאת אהבה גדולה ותשוקה ועכשיו כלום, אני לא נמשך אליה, אבל אני אוהב אותה, אני נקרע בין הרצון שלי לעזוב לבין האפשרות להישאר, אני יודע שאני רוצה לעזוב אבל אני פשוט לא מסוגל, אני מת מפחד אני אוהב את הילדים ואני אוהב אותה”
מה אתה אוהב אצלה? אני שואל.
“אני אוהב את יכולת האהבה האין סופית שלה את היכולת שלה להעניק מעצמה לאחרים את חוש ההומור שלה והאהבה שלה לילדים”

“מה אתה חושב שיקרה אם תחליט לעזוב?” , הוספתי.
“אני יאבד את הזהות שלי, זה יגמור אותי לחשוב שיש מישהו אחר שמביא את הילדים לוקח ומחזיר, אני נקרע בין הרצון שלי להישאר לרצון שלי לעזוב כי מצד אחד אני לא מסוגל אני אוהב אותה ומאידך אני רוצה לברוח לא טוב לי”

“תשמע”,אני אומר,”גירושים זה עסק יקר מאוד, מה יכול להבטיח שלא תעשה את אותו הדבר רק עם מישהי אחרת בעוד כמה שנים?, בוא נזמין את איריין ונשמע מה יש לה להגיד” .
איירין נכנסת לחדר,היא בעלת עיניים בהירות שער בלונד שופע חייכנית ועגולה במקצת.
“אז מה איירין מה את אומרת לבחור הנחמד הזה הוא אוהב אותך?”
“אני יודעת שהוא אהב אותי, אבל היום אני מוצאת את האהבה שלי דרך הילדים שלי הם אוהבים אותי ללא התניה ודרך המשפחה שלי, אני לא מקבלת אהבה מאורי הוא אומר שהוא אוהב אותי ויחד עם זאת אני לא רואה איך זה קורה אורי קובר את עצמו בעבודה מהבוקר עד הלילה אנו לא מצליחים לגמור את החודש בלי העזרה של ההורים שלי וחוסר הוודאות הזה גומר אותי אני נכנסת למתחים שיוצאים על אורי”

“מה את אוהבת באורי?”, שאלתי.
“אני אוהבת את המראה שלו את האהבה שלו לילדים את החוכמה שלו את הביטחון שלו את האופן שבו אוהב אותי כשהוא אוהב אותי”

“מה יקרה אם תיפרדו?”
“זה יהיה קשה הוא חלק בלתי נפרד ממני, הוא האהבה הראשונה שלי”

“בואו ננסה לראות על מה יושב הפער בניכם כי אני שומע שאתם אוהבים אחד את השנייה ויחד עם זאת לא טוב לכם,זוכרים את ששת הצרכים הבסיסים של האדם ? ודאות , גיוון , משמעות , אהבה וחיבור , צמיחה ותרומה.”
“כן” הם משיבים בפה אחד.
“מעולה ,אם כך מהם השניים הראשונים אצלך אורי?” שאלתי.
הוא משיב בביטחון, “משמעות, וודאות
“מהם השניים אצלך איירין?” היא משיבה בהיסוס קל, “וודאות, אהבה וחיבור”

“מהי המשמעות עבורך אורי ?”
“להיות זה שמביא את עיקר ההכנסה הביתה להיות זה שסומכים עליו.”
“ומי וודאות עבורך?”
“לדעת שיש לי בכל חודש את האפשרות לסיים את החודש שיש לי מספיק כסף בבנק שיש לי מספיק הזמנות בחודש הקרוב בעבודה שהספקים שלי סומכים עלי”
“בוא נסתכל רגע על מה שקבעת עבורך ככללים , האם זה משהו שתלוי בך?”
הוא שותק לרגע, “לא זה בהחלט לא תלוי בי” ”אז אני מבין שהשלמות שלך תלויה במשהו חיצוני שלא תלוי בך “
“כן”, הוא עונה בהיסוס.
“בוא נעבור שנייה לאיירין ,מהי וודאות עבורך?”
“וודאות זה לדעת שיש לי במה לגמור את החודש, שאורי יעשה מספיק כסף בשביל לגמור את החודש שאבא שלי יעביר לי כסף בסוף החודש”
“ומהי אהבה וחיבור עבורך?”
“שכולם יאהבו אותי, שהילדים יאהבו אותי שאני תמיד יתקבל באהבה ובחיוך בכל מקום”
“תראו אני אומר שינכם קבעתם כללים שאינם תלויים בכם על מנת לחוש שלמות, מה כן תלוי בכם?”
אורי חושב לרגע ואומר,”תלוי בי להביא הגדרות אחרות שמגדירות משמעות ממקום שתלוי רק בי, לדוגמא אני משמעותי כאשר אני מתקשר לאשתי ואומר לה שאני אוהב אותה
אני משמעותי כאשר אני מגיע הביתה מוקדם לבלות את הערב עם אשתי והילדים
אני חווה וודאות כאשר אני מחבק את אשתי והילדים
אני בוודאות כאשר אני יודע שבכל פעולה שלי אני מלא בתשוקה ואהבה כלפי האישה שבחרתי”
איירין מסתכלת עליו בהערצה ואומרת “אתה מבין למה אני אוהבת אותו”
כעבור שעתיים של עבודה משותפת יצאנו עם סט של כללים חדשים שהגדירו מחדש את מערכת היחסים בין אורי ואיירין ההגדרות החדשות שיפרו באופן מדהים את התקשורת בין השנים ולפתע הם זכרו מה בעצם הביא אותם להיות יחד ואז התשוקה שהייתה חסרה מצאה את מקומה…

סמינר בנושא מערכות יחסים יתקיים במנהטן בתאריכים 05/17 יום שישי בין השעות 12:00 לשעה 4:00 וביום ראשון 05/19 בין השעות 9:00 ל-6:00 בערב
פרטים באתר :www.nissimsade.com

שלמות זה מבחירה

בוגר – Antony Robbins Mastery University

מערכות היחסים במבחן

Nissim Sade — Wed, 20 Feb 2013 14:46:50 +0000

מאיה ישבה מכונסת בכסא, השעה הייתה מאוחרת,”עזבתי אותו, לבית הזה אני לא חוזרת הוא כבר לא מעניין אותי אני איתו גמרתי”, היא הניחה את המזוודה הקטנה שלה לידה.
מאיה בת 32 , אמנית ויוצרת פסלים סביבתיים מפסולת ומחומרים ממוחזרים, למאיה מודעות סביבתית גבוהה, נשואה לניר מזה כשנתיים, מאיה בהריון. ניר טייס מסחרי בחברת תעופה שנמצא ימים רבים מחוץ לבית ובטיסות לחו”ל.
בין מאיה וניר ישנם מתחים ומערכת היחסים שלהם עלתה על שרטון מספר פעמים. מאיה טוענת בפני שהמשברים הם בעיקר על רקע ההיעדרות של ניר מהבית ועל כך שניר לא ממש מרוצה מהמקצוע שלה ובכלל זה לא מה שהיה פעם ….”איך הכרתם?”, אני שואל, מאיה התחילה לדבר ואור ניצת בעיניה.
“ניר ואני זה סיפור אהבה שלקוח מהסרטים, למדתי באוניברסיטה בתל-אביב בפקולטה לאומנות בבנין מקסיקו, ניר למד בבנין ממול ברקאנטי בבית הספר למינהל עסקים, היינו נפגשים במדשאה הגדולה שיוצרת חיבור בין שני העולמות, מתחת לפסל האדום. ניר הוא בדיוק הטיפוס שכאשר אתה אומר טייס אז יש תמונה בראש של איך טייס נראה, ניר הוא גבר שכל אישה רוצה, גבוה ונאה עיניים כחולות ושיער בהיר הוא היה הטיס שלי הוא הקצין והג’נטלמן. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון.” “ומה קרה?”, הקשתי.
“אתה יודע, בהתחלה יש אהבה ואז כמובן שהכול ורוד וכל מה שניר רצה או ביקש מייד הסכמתי לא היה אכפת לי לוותר על הדברים שלי כי אהבתי אותו וככה הדברים התנהלו כל מה שניר הציע, גם אם לא באמת רציתי לעשות מייד, הסכמתי, כי אני אוהבת אותו ופחדתי שאולי הוא יפסיק לאהוב אותי.”
“וכמה זמן זה ככה?”
“מה זאת אומרת?”, שואלת מאיה, “כמה זמן? זה ככה כל הזמן!”
“אני מבין, ואם זה ככה כל הזמן אז מה קרה עכשיו שפתאום זה לא עובד?”, שאלתי.
“אז זהו”, עונה לי מאיה, “אני לא מוכנה יותר לסבול את המצב הזה והחלטתי לשים לזה סוף.”
“מה ניר יודע?”, אני שואל, “הוא יודע שזה לא בסדר והוא פשוט ניצל את המצב של החוסר בטחון שלי והוא המשיך ככה להתנהג ועכשיו אני לא מוכנה לזה יותר.”
“מה זאת אומרת הוא יודע שזה לא בסדר?” אני שואל. “הוא יודע שככה לא מתנהגים ולמה כל הזמן צריך לעשות רק את מה שהוא אוהב ומה שהוא בוחר מה אין לי דעה?”
“איך את יודעת שהוא יודע? האם כאשר הצעת משהו שהיה בניגוד לדעתו של ניר ההצעה שלך נדחתה או שבוטלה”, שאלתי, מאיה השתתקה בכיסאה, “לא היא אמרה בקול חלש”.
“תחשבי שוב”, אני אומר לה, “איך את יודעת שהוא יודע? האם כאשר הצעת משהו שהוא בניגוד לדעתו של ניר ההצעה שלך נדחתה או שבוטלה” “לא!”, היא אמרה והפעם בקול גבוה.
“מה אתה רוצה שיקרה?”, אני שואל,”אני רוצה שניר יאהב אותי”, “מה עוד את רוצה?”, “אני רוצה שניר יכבד אותי”, “ומה עוד את רוצה?”, “שנעשה דברים ביחד שנאהב ונהיה כמו שהיינו”.
“האם העבודה שארזת מזוודה והגעת לכאן מקרבת אותך למה שאת רוצה?”, שאלתי, “לא”, השיבה מאיה. “אם כן מה אפשר לעשות אחרת?”

נשמע מוכר? אז אולי זה הזמן לעשות את המבחן של מערכות היחסים.
במערכות יחסים בד”כ יש יותר מאדם אחד ולכן זהו מבחן חשוב, יחד עם זאת הוא תקף לכל תחום בחיים. מהו המבחן של מערכות היחסים ? כיצד פותרים אותו וכיצד מתכוננים אליו.
בעקרון על מנת להתכונן למבחן ועל מנת להבין חשובה מאוד הפתיחות. מהי הפתיחות שאני מדבר עליה? אני מתכוון לתחום הידיעה של האדם,
תחום הידיעה של בני האדם מתחלק באופן הבא :
כל מה שאני יודע שאני יודע (תחום A ) – לדוגמא: אני יודע עברית!.
איך אני יודע זאת?, לפי התוצאה, אני מדבר כותב וחושב בעברית, אם מישהו ידבר איתי עברית אני אבין אותו ויענה לו.
כל מה שאני יודע שאני לא יודע (תחום B) – לדוגמא: אני יודע שאני לא יודע סינית!
איך אני יודע שאני לא יודע?, גם כאן לפי התוצאה, אם מישהו ידבר איתי סינית אני לא אבין אם אני יראה כתב סיני אין סיכוי שאני אהיה מסוגל לקרוא.
כלומר, שהידע הזה לגבי מה שאני יודע שאני יודע או שאני יודע שאני לא יודע תמיד נמצא בתוכי ואצלי בכל רגע נתון. (אני יודע ! אני יודע שאני לא יודע !)
ההתנהלות התקשורתית באזורים אלו היא מתוך סימן קריאה – אני יודע! , אני יודע שאני לא יודע!.
יש אזור נוסף שהוא (תחום C) כל מה שאני לא יודע שאני לא יודע, אזור זה של הלא ידוע לא נמצא אצלי ואין דוגמא שאפשר להציב משום שזה אזור לא יודע, אני לא יודע מה אני לא יודע, אם אני רוצה להרחיב את תחום הידיעה שלי הדבר יכול לבוא רק מאזור C .
אם אני לומד משהו שמעולם אפילו לא ידעתי שאני לא ידעתי עליו הוא נכנס לפי החלוקה שציינתי לעיל או לאזור A או לאזור B .
ההתנהלות באזור C היא ממקום של סימן שאלה, כלומר אם אני אהיה מוכנ/ה לשים סימן שאלה לגבי מה שאני יודע/ת בסבירות גבוהה תוכל/י להרחיב את תחום הידיעה שלך.
אם כל צד מגיע ממקום יודע מה הסיכוי שתהיה שם תקשורת? לא ברור. לכן במערכות יחסים ובכלל בחיים ברגע שאחד הצדדים יהיה מוכן לשים שאלה לגבי הדברים שהוא יודע שהוא יודע או הדברים שהוא יודע שהוא לא יודע, קיים סיכוי גדול שיכולה להיות שם תקשורת – אין הכוונה עכשיו לזרוק את כל מה שאת/ה יודע/ת לפח ולבוא ממקום ריק אלא לבוא ממקום פתוח שמאפשר לעוד דעות להיכנס ולהרגיש מספיק פתוח ובטוח לקבל אותם.
זה לא קורה באופן אוטומטי גם אם זה נשמע נכון, משום שרוב בני האדם יטענו,כן, אני רוצה ללמוד ואני רוצה להתפתח, יחד עם זאת ברגע שאדם שומע שסותר או מנוגד למה שהוא יודע הוא יתנגד ברוב המקרים וזה עומד בסתירה להצהרה של האדם ללמוד ולהתפתח .
אם באים למערכות יחסים ובכלל לחיים מגישה של פתיחות אפשר לעבור לבחון את מערכת היחסים על פי השאלות הבאות :

דרג את עצמך בציון שבין 1 הכי נמוך ו-9 הכי גבוה
היכן אתם בהבנה של אחד את האחר?
כיצד אתם עונים על הצרכים של אחד את האחר בתוך התקשורת שלכם ובכלל?
כמה אמון וכבוד יש בתוך מערכת היחסים?
כמה נוכחות ותשוקה יש בתוך מערכת היחסים?
כמה יושר יש בתוך מערכת היחסים?
כאשר את/ה מסתכל/ת קדימה לחיים לעבר העתיד עד כמה את/ה מזהה שאתם צועדים יחד?
לאחר שהענקת לעצמך ציון בחן את עצמך,
האם את/ה מזהה שיש פער? מהו הציון שאליו תרצה להגיע?, מה צריך לקרות שתלוי בך?
מה אפשרי בוודאות לעשות בתוך הקשר?
עד כמה אני נחוש/ה לצמצם את הפער?
מהם האזורים בהם אני חש/ה שזה חובה?
כל צד ייקח לעצמו את הזמן הדרוש למילוי המבחן ויעשה את המבחן באופן עצמאי לא עבודה בזוגות
לאחר שקיבלתם את התוצאות שבו והגדירו באופן אישי מה התוצאות שעבורך הם הצלחה
לאחר מכן שבו יחד ובצעו שיחת בהירות שתביא לידי ביטוי את הערכים החשובים לכם בתוך מערכת היחסים הגדירו את הערכים באופן שבו תהיה הסכמה לשני הצדדים על הביטוי של הערך :
לדוגמא – יושר
הגדירו מהו יושר עבורכם , אחת לשבוע לעשות שיחת בה נדבר על הדברים שלא עובדים במערכת מתוך מקום של תיקון ומהם הדברים שעובדים
הימנעו מהגדרת ערכים באמצעות ערכים אחרים , התוצאות צריכות להיות תוצאות שניתן לכמת ולמדוד על מנת לעמוד על העשיה שלכם .
בהצלחה ואל תעתיקו …
סמינר בנושא מערכות יחסים יתקיים בתאריכים 05/17-19 במרכז מנהטן הסמינר יהיה בעברית לאורך כל סוף השבוע פרטים נוספים באתר
הכותב : ניסים שדהM.A מטעם אוניברסיטת תל אביב, בעל ניסיון בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי. מוסמךMastery University מטעם Anthony Robbins מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בעיר ניו יורק יחד עם סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית.
nissimsade@gmail.com 917-225 8549

בוגר – Antony Robbins Mastery University

http://Nissimsade.com

Our 5th Kabbalat Shabbat with Shira BeShishi

Dan Nadel — Thu, 07 Feb 2013 17:37:32 +0000

As we approach our 5th Kabbalat Shabbat with Shira BeShishi, I feel a growing need to connect more, with a larger number of the people who are attending our program, and who have been a part of the overwhelmingly enthusiastic response we’ve experienced together. At our most recent Friday, I wanted to speak a bit about Ya’ala Ya’ala, a beautiful and evocative piyut (liturgical poem) by the great 16th-17th century paytan, Rabbi Yisrael Najara, and to introduce the Algerian Sha’abi tune that the poem has been set to. I wanted to say a word about the universality of its message, and the cross-cultural element of its music, and tie it all to Tu B’Shvat, the holiday we were celebrating that evening. As I stood to speak, facing so many people, it occurred to me that 300 is a very large number of people, but that in our context still feels like a large family. I began to speak, but kept thinking that I wanted to know more people by name, to look in their eyes and exchange knowing smiles. I hope this blog can be the beginning of a conversation, taking our own relationships with Shira BeShishi and with each other to the next level.

Yair Harel, an Israeli scholar and musician who was visiting in NY last month, said to a few of us, in discussion of another piyut (Yedid Nefesh) : this is a poem about love, between a human being and their conception of the divine. But ultimately, he added, to express oneself, to write or sing about love, you must first know what love feels like, and love remains what it is — love.

Ya’ala Ya’ala, which we will sing again on 2/15, is another piyut which one can only understand when applying that thought process: filled with quotes from Shir Hashirim (Song of Songs) evoking romance and occasionally sensuality, it is a vehicle for translating emotions we have encountered before, universal emotions of the human condition, to a mysterious and loving relationship between us and whatever we might consider the divine to be. At Kabbalat Shabbat, this delicate moment of letting go of the week, when we are both grounded yet emotionally open, surrounded by a protective, loving community yet reflecting on ourselves, these emotions are elevated. At this moment, we feel safe to share them in a greater space, magical and unknown, with anything and everything that we consider a part of the divine. In return, we hope that our next encounters with such emotions in our daily life, be it with our loved ones or with total strangers, will be heightened as well, and that this recognition will fill us with gratitude.

The Hebrew text, English translation and transliteration for Ya’ala Ya’ala are below.

Our upcoming Shira BeShishi Kabbalat Shabbat http://goo.gl/H4vXv

Recording of Ya’ala Ya’ala http://www.piyut.org.il/tradition/403.html?currPerformance=4189

Ya’ala, Ya’ala/ Rabbi Israel Najara

Ya’ala, Ya’ala come to my garden
The pomegranate tree’s buds are showing and my vineyard is in bloom

My beloved will come, he’ll hasten his steps
And he will eat his precious fruit
If, my friend, his voyages have lengthened
How shall I sit alone?

Return to me, you are my beloved daughter
Return to me, then I too shall return
For to me it is a written sign
And inside you I shall build my dwelling

My friend, my lover, you have redeemed my soul
And bought me as your daughter ever since
Now you are lost to me, I’m scattered among the nations
How could you say that you once loved me?

translation by Dan Nadel

….

Dan Nadel
www.nadelmusic.com
www.agadamusic.com

גיל הארבעים שלי וניו יורק

Nissim Sade — Fri, 01 Feb 2013 22:57:52 +0000

זה קרה פתאום אני בן ארבעים היום, אני פשוט אוהב את מנהטן אני לא יכול להסביר את זה.
היום שבו הפסקתי לראות וגם לשמוע היה פשוט יום יפה
חודש אפריל , הרצלייה ,פרדסים משתרעים למלוא העין ממלאים את הנוף בירוק כהה עם נקודות רכות של לבן הנדמות לשלג רך וטרי שזה עתה ירד , שעות הבוקר המוקדמות באוויר עומדת צינת הבוקר ומתפוגגת לנוכח השמש שעושה דרכה לאמצע הרקיע ,כמו מלטפת בקרניים רכות את הטבע המתעורר משנת החורף הארוכה .
ניחוח הפרדסים עומד חזק באוויר , אני במרפסת הרחבה לוקח נשימה עמוקה וממלא את ריאותיי בניחוח המתוק והמשכר וחושב .. איזה יום מדהים היום ….
האוויר הצח וניצת הפרדסים התערבו עם ארומת הקפה הטרי שאחזתי בידי הימנית .. לחשתי לעצמי מי צריך יותר …
אני לא עובר לניו יורק –, הכול בסדר … העבודה שלי , הכי טובה בעולם , אני המנהל של עצמי המשכורת מדהימה , יש לי מכונית חדשה תנאים מיוחדים , הדירה שלי מדהימה אני בזוגיות – לא חסר לי כלום איזה טבע ושקט מדהים יש לי כאן , מה אני צריך את הלחץ המטורף ניו יורק היא עיר יקרה , מה אני יעשה בניו יורק , – ניו יורק זה רחוק אני שייך לכאן .
סיימתי את הקפה ואת ארוחת הבוקר , יום ראשון השעה 8:00 בבוקר אני יוצא לעבודה
פנטזיית הבוקר נמוגה כלא הייתה , את ניחוח הפרדסים החליף עשן האוטובוס שעמד לצידי ומילא את חלל המכונית , החלון נשאר פתוח , הנהג במכונית שלצידי ביקש לשאול כיצד יוצאים לאיילון , מצאתי את עצמי מזדחל באיטיות לכיוון תל אביב לפגישה במשרד החינוך , את ציוץ הציפורים החליפו טרטור המכונית ואת החלל פילחה אזעקת הניידת שדהרה במהירות בשולי הכביש כשאחריה אמבולנס צופר בעוצמה כפולה כאומר פנו לי דרך ….
זהו! אני עובר לניו יורק הקול בתוכי זועק –אני יודע שאני מת על מנהטן ואני מת על המולת העיר … עוד בטרם סיומה של המחשבה , אני מביט במראה הצמודה לשמשת הרכב ופתאום אני רואה אותו את האיש הקטן שיושב על הכתף הימנית ממש קרוב לאוזן מחזיק בידו מגפון קטן , האיש היה כל כך קטן שהייתי בטוח לרגע שזה יתוש או יבחוש הוא קטן שכמעט בעין בלתי מזוינת לא ניתן היה להבחין בו , הסתכלתי עליו דרך המראה ותהיתי מה הוא עושה שם ומדהים שיש לו מגפון קטן ביד , בעודי משתהה לנוכח המראה מוזר הבחנתי באיש שהרים את המגפון וכיון אותו היישר לאוזן הימינית וזועק
” הכל בסדר … העבודה שלי הכי טובה בעולם , אני המנהל של עצמי המשכורת מדהימה , יש לי מכונית חדשה תנאים מיוחדים , הדירה שלי מדהימה אני בזוגיות – לא חסר לי כלום איזה טבע ושקט מדהים יש לי כאן , מה אני צריך את הלחץ המטורף ניו יורק היא עיר יקרה , מה אני יעשה בניו יורק ,– ניו יורק זה רחוק אני שייך לכאן .
פתאום זה קרה מכונית הגיחה מאחור והתנגשה בעוצמה אדירה ברכב שלי , מעוצמת ההתנגשות עפתי לכיוון השמשה הקדמית , ההתנגשות הייתה מלווה ברעש גדול שריסק את כל החלק האחורי של המכונית שלי, איבדתי את ההכרה ונוצר שקט ..
שהתעוררתי הייתי לבדי בחדר , מצאתי את עצמי במיטה , גופי מכוסה בחבורות סגולות כחולות שחורות ומיוסר מעוצמת החבטה שספג .
היה זה ממש לפנות בוקר , העפתי מבט לחלון ממול ויכולתי להבחין בשמש המגיחה במזרח לקראת יום חדש .
לא יכולתי לחוש את צינת הבוקר וניחוח הפרדסים התיישבתי במיטה , מקשיב לרחש הצלילים הבוקע מתוך המכשירים החשמליים שהיו מסביב .
ניגשתי למראה שעמדה בחדר הבטתי בפני ואמרתי לעצמי אני עובר לניו יורק – פתאום זה קרה האיש הקטן עם המגפון פשוט נעלם הפסקתי לראות ולשמוע אותו – היום שבו הפסקתי לראות ולשמוע היה פשוט יום יפה .

בסיפור הנ”ל מתחבאת התובנה הקרויה בעולם האימון “סטירת לחי חיצונית”, פעמים רבות על מנת לעשות מעשה ולצאת ממצב שלילי אדם חווה אירוע , מדובר באירוע מחולל , בעקבות האירוע מתחולל שינוי התנהגותי האדם מקבל הכרה ופועל באופן שונה ממה שפעל עד כה .
בעולם האימון אפשר להביא את ההכרה ,”סטירת הלחי” , באופן טכני ומכני ולייצור את אצל המאומן את ההכרה שהיציאה מהמצב השלילי בעצם תלוי בו.
השארות במצב שלילי או “קורבני” יכולה להמשך שנים וישנם אנשים שמבלים חיים שלמים בתוך האזור הזה, במצב כזה ישנם האשמות כגון המצב , הנסיבות , ההורים האישה הבעל וכיו’, האדם המצוי בשלב הזה נמצא בעצם במצב שבו הוא מחכה שמשהו יקרה (זכייה בלוטו , שיפטרו אותו וכיו, ) כל האזור הזה הוא אזור דפקטיבי שבו האדם נמצא בחוסר עשייה – האימון מעביר את האדם מאזור דפקטיבי לאזור אפקט בי

הכותב : ניסים שדה – MA מטעם אוניברסיטת תל אביב , בעל ניסיון עשיר בתחום הניהולי בסקטור הפרטי והציבורי , מאמן בכיר למנהיגות ותקשורת בתחום האישי והעסקי מעביר הכשרת מאמנים בשיטת תות בעיר ניו יורק ו סדנאות ייחודית בתחום תקשורת והעצמה אישית ,
בוגר – Antony Robbins Mastery University

אמא הנחת תפילין היום?

Ori Alon — Mon, 22 Oct 2012 01:50:16 +0000

התפרסם לראשונה בבלוג של תומר פרסיקו – “מינים” י

חופש

בשמחת תורה מצאתי את עצמי מבצע כפייה דתית על אמא שלי. היא באה לבקר אותנו באמריקה ואני רציתי שתשים כיפה ואולי אפילו טלית בבית הכנסת שלנו. ככה, חשבתי שזה יעשה לה טוב להרגיש קצת אמריקה ולי יהיה טוב שתרגיש אמריקה, שנרגיש אמריקה ביחד ומה יותר אמריקה מאשר אשה עם כיפה וטלית? אז מה אם היא לא רצתה. אני מניח שככה מרגישים רבנים שמחתנים חילונים – אחרי דיון קצר פשוט הכרחתי אותה, ידעתי ללא כל ספק מה טוב בשבילה והנחתי בנחישות כיפה על ראשה. היא הרגישה לא נעים ואני הרגשתי לא נעים והכיפה הרגישה לא נעים וכולנו הרגשנו קצת לא נעים ביחד. האמת – זה באמת נורא לא כיף לכפות משהו על מישהו. לבי לבי עם הרבנות, באמת שזה לא נעים להרגיש שאתה כופה את דעתך על מישהו אחר, אפילו אם זה לכפות על מישהי את החופש לשים כיפה ולהתפלל עם גברים. למזלנו הרב אין לי את הסמכות החוקית למרר את חייה של אישה שלא שמה כיפה, אפילו אם היא אמא שלי. אבל בכל זאת – היה מעניין להיות לרגע בנעליים של אלי ישי. אני מקווה שלעולם לא אנעל אותם שוב אבל אולי יש מה ללמוד מהסיטואציה הזאת, ביחוד לאור העובדה שאני מה אכפת לי בכלל מכיפות ומכל העסק הדתי הזה.

אמריקה

מה, תאמין לי, איך יפה פה, איך החיים טובים האא? נהיית אמריקאי קצת, לא? האמת? כן, יש פה לא מעט דברים טובים ולמה לא לתת קרדיט שנזכה לאיזו מצוות פירגון קטנה לאחרי החגים. יודעים מה הדבר הכי יפה פה בעיניי? (חוץ מהטבע) חופש, בייחוד חופש דת. אולי זה נימוס, תרבות, הפרדת דת ממדינה או השד יודע מה אבל אם הייתי צריך לעשות איזה מדד חופש אישי אז בארץ הוא היה מגיע לאיזה חמש ורבע ופה הוא מתקרב לתשע. כן, יש פנאטים, מפגרים, אדישים, קנאים, מיליטנטים ועוד ועוד אבל בשורה התחתונה אף אחד לא דוחף ת’אף שלו לחיים הפרטיים שלנו ואף אחד (חוץ ממני) לא מכריח אף אחת לשים כיפה או קובע איך צריך להתחתן, להתגרש, להיקבר, להתגייס, להשתמט ועוד ועוד. נכון, יש להם פה איזה תסביך עם הפלות ולא מעט מלחמות ואי צדק ועוני ועוד ועוד, ממש לא חסרות כאן בעיות אבל זה באמת (באמת) לא שייך – ברמה היומיומית אני מרגיש חופשי כמו שאף פעם לא הרגשתי בארץ. ואני לא אומר אמריקה ולא כל מי שגר כאן אלא מדבר על המקום בו אנו גרים בין הנהר להר בצפון ניו יורק. לא חייתי בכל אמריקה בשביל להגיד משהו על כולה. אולי זה כי אנחנו מהגרים ואולי כי השוליים פה מספיק רחבים כך שהם יכולים להכיל אותנו מבלי שנחשוש לצאת מהדף ואולי מסיבות אחרות שקשורות בסיטואציה שלנו. עלינו ועלינו בלבד אני מדבר.

בחירות

החופש מתוק מדבש. הבחירות שלנו כאן בנושאי יהדות באות מאיתנו ומאתנו בלבד. הרבנות, הכיבוש, אלי ישי ודומיהם לא משחקים תפקיד באם ואיך אני רוצה שהבנות שלי יגדלו יהודיות או לא. בעיניי זה המפתח לבריאות דתית. נכון – יש אשמה ובושה ומשפחה וקהילה ועוד ועוד אבל בשורה התחתונה אנחנו יכולים לחיות כאן כבודהיסטים, נוצרים, מוסלמים, חסרי דת או כמעט כל דבר שנרצה מבלי לבקש רשות מאף אחד ולמצוא את מקומינו וזה יהיה הרבה יותר קל לעשות את זה כאן מאשר בארץ. בחרנו להיות יהודים ומצאנו את מקומינו בקרב הרבה אנשים אחרים שעשו את הבחירה הזו, חלקם מחפשים משמעות רוחנית עמוקה וחלקם עושים זאת מסיבות אחרות ומי שלא רוצה עוזב ומי שמתעניין או מתחתן עם יהודי/ה לרוב מצטרף (והרבה פעמים הופך ליהודי יותר מעורב ממי שנולד יהודי) וככה בעיניי זה צריך להיות. כל דבר אחר שכולל איזשהו ערבוב של דת ומדינה מריח לי לא טוב אחרי שחוויתי כאן כמה שנים של חופש דת. (לא, אין דבר כזה בארץ. אפילו לא קצת)

העתיד

אז מה יהיה עם היהדות באמריקה, האא? מה הם יתבוללו כולם בסוף והציונות תוכיח את צדקתה כמו שאחרון הטוקבקיסטים ישמח לספר לנו? אני לא מתיימר להציג מחקר מקיף אלא רק לומר שאני אופטימי. אפילו מאוד אופטימי. יש פה דברים נפלאים ואם הייתי צריך להצביע על איזשהו זרם כללי ממספר היוזמות הברוכות שיצא לי להכיר או לקחת בהן חלק (א, ב, ג, ד, ה, ו, ז, ח, ט, י) אז הרבה אנשים כאן מחפשים משמעות חדשה ונעזרים ביהדות כדי למצוא אותה. במה זה כל כך שונה מבתי המדרש החדשים, מהבלוג של תומר ומדברים אחרים ומרגשים שקורים בארץ? אולי זה באמת לא כל כך שונה, אולי רק הסביבה השונה עוזרת לי להרגיש חלק מזה. מה שמאוד שונה ללא ספק הוא ההבדל העצום בחווית החיים בין להיות רוב ללהיות מיעוט ובעיני הצנועות עדיף לה ליהדות לחיות כמיעוט לפחות בכל הנוגע לבריאות רוחנית ולשמירה על זכויות אדם. האם אני מטיף למישהו להגר מהארץ? ממש לא, שכל אחד יעשה מה שטוב לו.

הכללות

איש חכם אמר פעם שאי אפשר לכתוב משפט מבלי להכליל. יכול מאוד להיות שהוא צדק אבל בכתיבה או בכל סוג של תיאור אמנותי של חוויה אני רוצה להיות מדוייק ככל האפשר. נכון, לא תמיד ואולי אף פעם לא ניתן להעביר בדיוק את אותה חוויה למישהו אחר. זה לא אומר שצריך להפסיק לנסות.

בפוסט “דיווח מהחגים היהודיים בארה”ב” שהתפרסם כאן לאחרונה ועסק בחוויותיו של ישראלי אחד בשני בתי כנסת באמריקה מסכים המחבר שהרבנים והרבות הרפורמים מזכירים רשג”דים בצופים בעוד שאלה הקונסרבטיבים דומים דווקא לרואי חשבון או לסוכני ביטוח וזו הדרך לישראלי הממוצע לעשות הבחנות בינהם. הרָבַָֹּה (רבנית זו אשת רב, רבה זה רב אישה) שהנהיגה את הטקס הרפורמי היתה קצת מבוגרת ולכן הכותב מדמה אותה למרכזת הנהגה. חוץ מזה היא נשאה דרשה על מדד האושר העולמי שהיתה אולי קצת לא מעניינת, הכותב, בניגוד אלי, לא נראה מתרגש מעצם העניין של רבות וחזניות. אולי זה באמת לא כזה מהפכני ביחס לארץ אבל כשקראתי על כך דווקא מאוד התרגשתי מהאפשרות שרבה תשא על כך דרשה ביום כיפור, גם אם בעזרת מיקרופון.

ביום כיפור שעבר נשא הרב המקומי שלנו דרשה על תרבות הצריכה ובשנה הזו נשא דרשה על להיות במציאות לעומת לתעד אותה ועל מחילה לעצמנו כשער למחילה לזולת ולחיים במציאות. יכול להיות שיש לנו מזל להיות עם רב מעניין (באמת שיש לנו מזל, הוא רב מאוד מיוחד בעיניי וזה עניין לפוסט נפרד) אבל נזכרתי גם בדרשה שרב בחסות המדינה נשא בשבח כיבוש יריחו מחדש בחתונה שהייתי בה בהתנחלות לפני מספר שנים. גם היא היתה לא ממש מעניינת אבל לפחות המדינה מימנה את כל זה. אז נכתב. נכתב גם שכל העסק של בית כנסת רפורמי וקונסרבטיבי הזכיר לכותב כנסייה, נכתב ולפחות בעיניי לא ממש הוסבר למה ומה זה אומר. חוץ ממתי ואיך קמים. אז כתבו עליו בעיתון הרבה דברים, מה העניין הגדול, קצת הומור וחוץ מזה אולי הם באמת קצת כמו רשג”דים ואני בכלל לא רפורמי אז מה אני נעלב בשמם בכלל. בא מישהו לבית כנסת, השתעמם מהדרשה ונזכר בפעולה של הצופים – מה רע? מי אני שאגן על מי שאני לא מכיר ולא תגידו על איזה מסכנים אי שם, על יהודים, ועוד אמריקאים רפורמים!

אז לא עליהם אני בא להגן. אם מישהו חושב ששמאלנים הם לא פטריוטים – דווקא על בני ארצי אני בא לשמור. לשמור למען ייפסקו הכללות והשוואות שאינן במקומן. השוואות שבכוחן לחרחר בורות ואולי גם קצת חוסר עניין במשהו ששונה מאיתנו ושיכול דווקא לתרום לנו לא מעט. השוואות והכללות שמטרתן לעשות לנו נעים בגב. אני גם חושב שהמרחק בין להשוות רבנים לרשג”דים ללומר שהשמאל שכח מה זה להיות יהודי הוא קצר ומכיוון שהגשר גם ככה צר אז למה לנדנד אותו בלי צורך?

מי שמרגישה נתרמת מהשוואות של התנועה הרפורמית לצופים שיבושם לה ושיבושם לצופים. מי שמחפשת משהו קצת יותר מעמיק שאולי גם יעזור למצוא אלטרניבה לשליטת הרבנות והממסד הדתי בארץ ויפרה את שני הצדדים תוכל גם למצוא את מה שהיא מחפשת. בעזרת השם ובעזרת גוגל זה דווקא די קל.

ולסיום – סרט

Religulous מאת ביל מאהר, מומלץ בחום. עד כאן שידורינו להערב.

להגדיל לכם? חברות המזון נגד ראש עיריית ניו יורק

Raz Godelnik — Sat, 07 Jul 2012 12:05:00 +0000

מייקל בלומברג החליט להילחם בהשמנת היתר. הדרך: לאסור מכירת כוסות משקה ענקיות. כמה חברות, בניהן, קוקה קולה ופפסי, משלבות ידיים כדי להילחם בתקנה. האם יצליחו? לא בטוח. עסק ירוק

אצל האמריקאים הגודל כן קובע. האמריקאים אוהבים דברים גדולים - בית גדול, מכונית גדולה, מנות גדולות של אוכל וכוסות שתייה ענקיות. לא צריך להיות חוקר מהולל כדי להגיע למסקנות הללו.

את המסקנה האחרונה, לדוגמה, לגבי כוסות השתייה, אפשר להסיק מביקור בכל בית קולנוע, מסעדה, מקדונלד’ס או סטארבקס. בכולם תמצאו אנשים מרווים את צמאונם בכוסות גדולות. המחזה הזה עומד עם זאת להעלם מהנוף של ניו יורק, שם מקדם ראש העיר מייקל בלומברג חקיקה ראשונה מסוגה בארה”ב שתאסור על מסעדות, בתי קולנוע ומקומות נוספים למכור משקאות קלים ממותקים בכוסות או בבקבוקים שגודלם עולה על 16 אונקיות (473 מ”ל).

הסיבה לכך היא מאד פשוטה – למרות שניו יורקרים אוהבים לחשוב שהם חטובים ויפים, למעלה ממחצית המבוגרים בעיר סובלים מהשמנת יתר. על פי ד”ר תומאס פארלי, הממונה על הבריאות בעיריית ניו יורק, משקאות קלים ממותקים אחראים לכחמצית מהעלייה בנתוני השמנת היתר בעיר בשלושים השנים האחרונות.

החקיקה החדשה אמורה להילחם בכך ולהקטין את צריכת המשקאות שגורמים הכי הרבה נזק לקו המותניים ולבריאותם של תושבי העיר. מנגד ניצבת תעשיית המשקאות הקלים שלא מוכנה לוותר בקלות על חלק מההכנסות שלה והחלה כבר לפעול במרץ לחיסול החוק. מי שמכיר את התעשייה הזו יודע שבדרך כלל אין כמעט חקיקה שמצליחה לעמוד מול מכונת הלובינג והיחצנות המשומנת שלה. מה יקרה כאן במאבק מול בלומברג? על כך בכתבה הבאה. עסק ירוק.

◄הספארי של קוקה קולה: גן חיות או קישוט ירוק?
◄חסר טעם: קוקה קולה נגד הפחתת צריכת הבקבוקים
◄קוקה-קוטב: קוקה קולה עוברת מאדום ללבן. ובחזרה

הסוכר משמין

בכדי להבין מדוע בלומברג שם את כוסות השתייה הגדולות על הכוונת שלו צריך להציץ קודם כל בכמויות הסוכר העצומות שיש בהן. ראשית, רק לשם קבלת אמת מידה, ההמלצה של ארגון הלב האמריקאי (American Heart Association) הינה שנשים לא יצרכו מעל 6 כפיות סוכר ביום, או 100 קלוריות, וגברים לא יצרכו מעל 9 כפיות סוכר ביום, או 150 קלוריות.

בפועל הארגון מדווח שמבוגרים צורכים בממוצע בארה”ב 22 כפיות סוכר, או בערך 355 קלוריות ליום. אצל בני נוער הנתונים עוד יותר גרועים – 476 קולריות בממוצע שמגיעות מסוכר.

עכשיו,

לנתוני השתייה. בבקבוק קולה 355 מ”ל (12 אונקיות) יש 8 כפיות סוכר, או 140 קלוריות. בקבוק קולה 590 מ”ל (20 אונקיות) מכיל 65 גרם סוכר (300 קלוריות). בבקבוק שתייה של ד”ר פפר 946 מ”ל (32 אונקיות) יש 93 גרם סוכר (388 קלוריות). ולקינוח, בבקבוק לימונדה של Minute Maid 590 מ”ל יש 67 גרם סוכר (260 קלוריות).

הקשר בין שתיית משקאות קלים והשמנת יתר בוסס באינספור מחקרים – הכלל מאד פשוט: ככל שאתה שותה יותר משקאות קלים מדי יום, כך גדל הסיכוי שלך להשמין. לדוגמה, למי ששותה 1-2 פחיות שתייה קלה מדי יום יש סיכוי גדול יותר ב-33% לסבול מהשמנת יתר. אצל מי ששותה מעל שתי פחיות ליום הסיכון הזה עולה ב-47%.

מעבר לכך גם הקשר בין שתיית משקאות קלים ומחלות שונות בוסס במחקר הרפואי החל במחלות לב וכלה בסכרת. לכל זה יש גם השלכות כלכליות לא זניחות בכלל – העלות של טיפולים רפואייים במחלות ובעיות רפואיות הנובעות מהשמנת יתר עומדת על 79 מיליארד דולר לשנה בארה”ב. כמחצית מהסכום הזה הולך לתוכניות שמשלם המיסים האמריקאי מסבסד כמו מדיקייר ומדיקייד.

ראש העיר בלומברג מכיר את הנתונים והחליט שהגיע הזמן לעשות משהו בנושא. “השמנת יתר היא בעיה לאומית ובכל ארה”ב אנשי בריאות הציבור משלבים ידיים ואומרים ‘זה נורא’”, אמר בלומברג בראיון לניו יורק טיימס. העיר ניו יורק לא מאמינה בשילוב ידיים, אלא בלעשות משהו בעניין, הוא הסביר. לבלומברג יש רקורד מרשים ב’עשיית משהו בעניין’ כשמדובר בנושאי בריאות הציבור. כבר ב-2002 הוא אסר על האישון בפאבים ומסעדות. ב-2005, בעידודו של בלומברג, ניו יורק הפכה לעיר הראשונה שבה מסעדות לא משתמשות בשומן טרנס מלאכותי ובשנה שעברה נאסר על העישון בפארקים ובחופים של ניו יורק.

בחירת העם

זו גם לא תהיה עכשיו הפעם הראשונה שבלומברג מנסה לעשות משהו בעניין המשקאות הקלים. ב-2010 לדוגמה הוא הציע לאסור על אנשים שמקבלים תלושי מזון להשתמש בהם לקניית משקאות קלים. בנוסף הוא ניסה באותה שנה לקדם העברת חוק במדינת ניו יורק שיטיל מס של סנט אחד על כל אונקיה (3 מ”ל) של משקה קל. שתי ההצעות הללו נפלו אחרי שתעשיית המשקאות, שהתנגדה להם, פעלה בכדי לטרפד את היוזמות הללו.

עם זאת, הפעם כללי המשחק קצת שונים ומשחקים יותר לטובתו של בלומברג. אם בפעמים הקודמות הוא היה צריך לשכנע גופים פוליטיים כמו בית המחוקקים של מדינת ניו יורק או משרד החקלאות בכדי להעביר את השינויים בחוק, הרי שהפעם מדובר בגוף מקצועי (Board of Health) שצריך להחליט בנושא ושכל החברים בו מונו על ידי ראש העיר ושבראשו עומד ד”ר פארלי, הממונה על הבריאות בעירייה.

העובדה שבלומברג לא צריך הפעם פוליטיקאים שיותר קל להשפיע עליהם מגדילה את הסיכוי שהיוזמה תעבור, אבל עוד לא מבטיחה כלום. צריך לזכור שמנגד עומדות חברות המשקאות הקלים, שמתייחסות להצעות כאלו כמו אריות רעבים שמישהו מנסה לקחת מהם את ארוחת הצהריים. המאבק שלהן מנוהל על ידי איגוד המשקאות האמריקאי (American Beverage Association), שגם לו רקורד לא רע בכלל בחיסול יוזמות ברחבי ארה”ב שמטרתן להקטין את צריכת המשקאות הקלים של האמריקאים.

הטקטיקות שהאיגוד נוקט בהן לא חדשות, אבל מאד יעילות. למעשה הן נלקחו מספרי המהלכים של חברות הטבק שרבים וטובים אחרים עושים בהם שימוש בשנים האחרונות, החל מהמתנגדים לרפורמת הבריאות וכלה בחברות הנפט והכימיקלים. הצעד הראשון הוא קמפיין פרסומי בטלויזיה באזור ניו יורק בתקציב של 3.3 מיליון דולר שמטרתו להסביר איך חברות המשקאות מספקות היום יתר אפשרויות של משקאות בגדלים קטנים יותר ועם פחות קלוריות.

הצעד השני הוא יצירת קמפיין ציבורי בשם New Yorkers for Beverage Choices (את הסרטון ניתן לראות כאן למעלה), שמטרתו להפוך את הדיון על היוזמה המוצעת מדיון על השמנת יתר לדיון על חופש הבחירה. במילים אחרות, להביא את תושבי ניו יורק לראות את ההצעה כמי שלא סומכת על שיקול הדעת שלהם ופוגעת בחופש הבחירה שלהם, דבר שלא יעלה על הדעת כשמדובר בניו יורקרים, לפחות על פי הפרסומות של הקמפיין.

בנוסף האיגוד מנסה לקדם את הטיעון שהחקיקה המוצעת תפגע בעיקר במשפחות מעוטות יכולת. הטיעון, שבו השתמשו בעבר במלחמות על היוזמות הקודמות שהציע בלומברג קצת חלש הפעם כי המגבלה המוצעת לא אמורה לחול על משקאות סודה דיאט, אבל זה לא מונע מהאיגוד להיפגש עם חברי מועצת עיריית ניו יורק שמייצגים אוכלוסיות מיעוטים ולנסות לשכנע אותם להאבק בחוק. הם זוכים בינתיים להצלחה חלקית, אבל לא ברור כאמור אם זה יכול לשנות משהו בהינתן העובדה שחברי המועצה לא מעורבים ישירות בהחלטה על היוזמה אלא גוף של אנשי מקצוע.

טעם החיים

הנסיון העיקרי של האיגוד וחברות המשקאות הוא כאמור לשכנע את תושבי ניו יורק שאף אחד לא צריך להחליט בשבילם מה טוב ומה לא טוב עבורם. “תושבי ניו יורק הרבה יותר חכמים ממה שמחלקת הבריאות של העיר חושבת…הם יכולים לעשות את הבחירות שלהם על המשקאות שהם רוכשים,” היתה לדוגמה התגובה של חברת קוקה קולה.

הבעיה שקו המותניים המתרחב של תושבי העיר מראה שכנראה קוקה קולה מפרגנת יותר מדי לניו יורקרים, או מצניעה את העובדה שהשיווק שלה מאד אפקטיבי וגורם להם להתרכז בטעם החיים ופחות בהשלכות שלו על בריאותם.

הפעם נראה שהכף תיטה לטובת בלומברג. הוועדה שאמורה להכריע לגבי היוזמה תתכנס בסוף החודש ואם היא תחליט לאשר אותה אז יש סיכוי טוב שבקרוב יעלמו כוסות הענק של משקאות הסודה מהנוף של ניו יורק.

סביר להניח שהניו יורקרים, טיפוסים סתגלנים מטבעם שהתרגלו בזריזות למגבלות העישון בעיר, יתרגלו גם לכך די מהר. יישאר רק לראות אם תהיה ליוזמה הזו גם השפעה בסופו של דבר על קו המותניים המתעבה שלהם.

Super-proud Ima

Heather — Sat, 30 Jun 2012 23:21:50 +0000

My five year old daughter is starting to read in Hebrew. I have been trying very hard not to push her to start reading in Hebrew ever since she started reading in English. Every once in a while I’ve been pulling out the dry erase board and attempting to teach her vowels, but her interest has been minimal. But then a seed was planted last month when she heard an older friend talking about how she was learning Hebrew script at her Jewish Day School. At around the same time my family started receiving Hebrew books in the mail as part of the Sifriyat Pijama program. My daughters have asked me to read these books again and again even though they usually prefer books in English, especially from me. I decided that it would be a great Hebrew writing project to write a thank you note in Hebrew for the books. I mentioned it again and again, but my five year old did not seem to want to do it until I mentioned that we could do it in script. Suddenly she was interested and copied her first few words in script in a very brief (almost) legible thank you note. We decided together what we would write, I wrote it down, and my daughter copied it.

That was a couple of weeks ago. On Friday, as we were preparing for four families to join us for a pot-luck Shabbat dinner, I decided that it would be helpful to write down the first word of each verse of Shalom Aleichem (because I can never remember the order). My daughter told me she wanted to write it for me and to my amazement continued to want to write it for me when I said that we would be writing it in Hebrew. Finally, tonight, when I realized that we had some extra time between dinner and bedtime, I asked her if she wanted to learn some vowels. I taught her two new sounds and she read her first word completely by herself ((מורה, read several words that rhymed with it, and then proceeded to spend twenty minutes working on a Hebrew workbook that she’d never had any interest in before. And now, my five year old, who lives in an English dominant household, is starting to read Hebrew and I am one super-proud Ima.

On another note it seems that my two year old is a master translator. This afternoon she asked if she could hear the song called “Our car.” Her aba figured out what song she wanted in a flash. Let me know if you do too.

Ori Apple’s Butternut Squash and Cinnamon Soup

Rita — Wed, 23 May 2012 13:33:18 +0000

A while ago I had the pleasure to speak to Ori Apple, the owner of “Hummus Place”.
Though I couldn’t get Ori’s recipe for hummus (much to my husband’s disappointment), he did share the recipe for the Butternut Squash and Cinnamon Soup he serves in his restaurant. I’ve made this soup a few weeks ago for our “NY Marathon” Brunch (eating while watching others run, is OUR favorite sport ) and it was a true crowd-pleaser. The soup was very comforting but not too heavy, it had the sweetness of the butternut squash and a spicy punch at the end. It was just perfect for mid day.
I made a few small changes to the original recipe. I’ve used half-and-half instead of heavy cream to make it lighter and added some of my favorite spices- bay leaves, coriander seeds and nutmeg. Ori’s original recipe calls for ¼- ½ jalapeno (seeded and halve), but I decided to omit it, for the sake of the younger foodies in the crowd. Since I personally like my food a bit spicy, I did add some chilly to my bowl and my husband, had a delicious suggestion, to top each bowl with some crashed cashew nuts. The nuts worked perfectly.
By the way, the biggest admirer of this soup was 8 month old Ran.

Ori Apple’s Butternut Squash and Cinnamon Soup

Ingredients

2 tablespoons olive oil
2 ½ pounds peeled, seeded and cubed butternut squash (one big butternut squash )
1 medium onion, diced
2 sticks of celery, diced
2 carrots, peeled and cubed
½ Tbsp paprika
½ tsp cinnamon
2 tsp sugar
2 bay leaves
10 crushed coriander seeds
pinch of nutmeg
salt and paper
10 cups of water
1 Tbsp chicken consomme powder (I used Ossem)
1 cup heavy cream or half-and-half (or coconut milk)
chilly (optional)
crushed cashew nuts (optional)

Directions

Heat oil over medium-high heat in a large pan. Add carrots, celery and onion; saute, stirring occasionally until vegetable turn golden for 10-12 minutes.

Add butternut squash, stir and saute for 5 more minutes.

Add water and bring to boil.

Add heavy cream, paprika, black paper, salt, cinnamon, sugar, nutmeg, bay leaves, coriander seeds and the chicken consomme powder. Reduce heat to low and simmer, partially covered, until squash is tender, about 25 minutes.

Remove the bay leaves. Using an immersion blender or traditional blender, puree until very smooth, 30 seconds to 1 minute.

Taste, and add salt, sugar, cinnamon and/or chilly if needed.

Ladle into bowls, garnish with chopped cashew nuts and/or some more cream.

Beteavon!

קצת על אוכל ולא מעט על דברים אחרים

Ori Alon — Tue, 22 May 2012 17:53:34 +0000

מזה שנים רבות שמספר המאכלים שיצאו תחת ידי היה בערך חמישה או אולי שישה (למרות ש”מרק עם הכל”, סנדוויץ’ הפתעות” ו”תבשיל עם מה שיש במקרר” יצאו מטבע הדברים קצת אחרת כל פעם) אך משום מה בחודשים האחרונים, ללא כל שינוי דרמטי בחיי מלבד מעבר מחוץ לעיר ולידתה של סשה, התחלתי להתנסות בהכנת מאכלים חדשים ותוך כדי הניסויים נוספו או חזרו לשימוש לאחר זמן רב מס’ כלים חדשים למטבחינו שחלקם הוכיח את עצמו יותר מאחרים – מסחטת מיצים, מייבש מזון (מומלץ), אופה לחם, מנבטה, סיר לבישול איטי וכל מיני מכשירים זולים לחיתוך ירקות שבצורה זו או אחרת נועדו לחסוך זמן. בישול לילדים הוא תהליך שונה לגמרי מבישול למבוגרים, חוץ מזה שצריך לעמוד באיזשהו לוח זמנים אני מוצא את עצמי שוב ושוב מנסה להפוך דברים בריאים למיניהם שלאו דווקא נראים מפתים במיוחד לחיך של בנותיי (“איכס”) למשהו שיראה קצת יותר נגיש או להוסיף איזה רוטב שיהפוך את כל הדבר לקצת יותר מפתה, לפעמים מדד היצירתיות עולה על גדותיו וזה מצליח ולפעמים לא ממש וזה נגמר בלאכול משהו אחר. ר

נתחיל מההתחלה – בראשיתם של הרבה מאוד מאכלים נמצא בדר”כ נבט קטן. אני מקווה שעד סוף חיי אוכל להיזכר בהנאה בתמונה המקסימה של ילדי גן החובה שהדרכתי פעם בפעילות שעסקה בזרעים ונביטה וכללה המחזת פלא הצמיחה ע”י כל ילדי הגן יחדיו, בהתחלה כולם מכווצים בחושך ואחר כך מתיזים עליהם קצת טיפות של גשם, מדליקים את האור וכל אחד ואחת מתרוממים להם בדרכים שונות אל עבר צמיחה וגדילה. בתור אחד שמתבונן לא מעט בזרעים ובילדים לאחרונה אני יכול להעיד שאכן זה פלא וזה פלא – פיצ’קאעלה קטנטן כזה, רק תן לו קצת מים וניעור קליל ופתאום הוא משנה את צורתו והופך להיות משהו אחר לגמרי, מלא בפוטנציאל וערכים תזונתיים. אם זה לא קסם אז אני לא בטוח מה כן. י .

מה אפשר להנביט? כמעט כל קטניה או דגן שהוא (יש המון מידע כאן). אפשר, ברמות שונות של הנבטה לעשות מהם סלט (תערובות שונות של נבטים יהיו טעימים מאוד עם קצת רוטב סויה, שום כתוש, שמן זית, טחינה גולמית, מלח-פלפל וכו’), להוסיף למרק או לסנדוויץ’ או, וכאן אנחנו מגיעים למקום שאולי יחדש משהו למישהו, להכין מהם בראוניז, פיתות, עוגות או קרקרים בכמה דקות ועם קצת יצירתיות בטוח שאפשר למצוא עוד הרבה רעיונות אחרים. ניתן לראות בסרטון הזה איך ליישם את הרעיון הפשוט – לטחון נבטי חיטה (או כל תערובת של נבטים אחרים, רצוי בשלב הראשוני של ההנבטה בו רק מתחיל לצאת צ’ופצ’יק קטן) עם מעט תבלינים ומים ולייבש אותם ללחם מונבט(אפשר גם לאפות, הסרטון בא מתפיסת עולם טבעונאית שגורסת שיש לאכול אוכל במצבו הגולמי בכדי להנות ממירב הערכים התזונתיים הגלומים בו), על אותו עיקרון אפשר לעשות כמעט כל דבר – להוסיף כמה כפות של אבקת קקאו וסילאן או סירופ מייפל, שמן או חמאת קוקוס (מומלץ), בננות תמרים ותפוחים, אגוזי מלך או לוז איתם ניתן ליצור שלל לחמים מכל הסוגים או זרעי חמניות, שמן זית, בצל, שום, תרד (מומלץ) או כמעט כל דבר וכך אפשר להכין תוך כמה דקות . לא מעט מאכלים שונים ומעניינים. שמעתי על הרעיון לא מזמן ומאז עשיתי לא מעט נסיונות, אני לא יכול לומר בבטחון שמצאתי את התחליף האולטימטיבי ללחם (למרות שאם הייתי רגיש לגלוטן לא הייתי חושב פעמיים על כך) אבל יצאו תחת ידי לא מעט תוצאות טעימות להפליא.

אוכל נוטה להפגיש אנשים ביחד מסביב לשולחן אבל הוא גם מסוגל לגרום לאנשים להתווכח לא מעט. צמחונים ינסו לשכנע אוכלי בשר בצדקת דרכם ולהיפך, אוכלי כשר או אורגני ינסו להסביר את עצמם לאלה שלא וכו’. לרוב מה שאדם אוכל משקף את תפיסת עולמו, מצבו הרפואי, שאיפותיו הרוחניות ועוד נושאים רבים שלעתים אינם מודעים לגמרי כמו אשמה, תאווה, חוסר שליטה וכו’ ואולי זאת הסיבה שפעמים רבות הדיונים מסביב למה ראוי לאכול ומה לא הופכים להיות צדקניים וכעוסים ולא מעט אנשים הופכים להיות מעין נציגים של שיטה מסויימת, לטוב ולרע. אחד הדברים שזכורים לי מחברי הטוב יקיר הוא שלמרות שהוא היה הטבעוני האדוק ביותר שהכרתי מעולם לא יצא לי לשמוע אותו מנסה לשכנע מישהו לשנות את דרכיו, באוכל ובנושאים אחרים. בערב לזכרו (את מותו אני עדיין לא תמיד מעכל) סיפר אחד החברים שלו שלמרות שהערכים של יקיר היו מגובשים ביותר הוא אף פעם לא נטה לריב ויצר חברויות עם אנשים מכל התחומים וההשקפות בעוד שהוא (החבר שסיפר עליו), למרות שערכיו הרבה יותר גמישים משל יקיר הוא נוטה להיכנס לויכוחים בנוגע אליהם פעמים רבות. אחד הדברים שאהבתי בסרט הנ”ל (אם אני מנסה לכתוב את שם הסרט באנגלית כל הפיסקה הופכת לקווץ’, מישהו/י יודע אולי איך לפתור את זה?) הוא שלמרות שגיבור הסרט ריפא את עצמו ממחלה קשה באמצעות דיאטה ספציפית ואף הצליח, פשוטו כמשמעו, להציל את חייו של נהג משאית שפגש במסעו שסבל מאותה מחלה הוא אינו מנסה להטיף את המסר שלו ופשוט מספר את סיפורו וסקרן באמת לגבי סיפוריהם של האנשים הרבים שאותם הוא פוגש ויש בזה משהו הרבה יותר עוצמתי משלל טיעונים ראציונאליים או אמוציונאליים למיניהם

ואם אתם כבר מנסים להכין מיץ ירקות (גזר תפוח סלרי סלק וקצת ג’ינג’ר זו התחלה מצוינת) אפשר להשתמש בסיבים הנותרים מהמיץ למתכונים רבים שחלקם מפתיעים וטעימים מאוד גם לחיך של ילדים קטנים, החל ממרק ירקות עשיר במיוחד (מכיל כמות ירקות וטעם כפולים ומכופלים מבדר”כ, כדאי לטחון את המרק אם מוסיפים כמות גדולה של סיבים), המבורגר צמחוני ואפילו מאפינס וסלסה, פחות או יותר באותה דרך ורכיבים איתם משתמשים להכנת מתכונים מהנבטים (מעבד מזון טוב יכול לעזור). בשני המקרים מדובר בחומר גלם שקל להכין ושאפשר לשחק איתו לא מעט וניתן לשלב את הילדים בהכנת חלק מהמתכונים.

ולסיום, הסרט המעולה הנ”ל (גילוי נאות – מדובר בסרט של אנה) מציג את הבעיות העיקריות במצבה הנוכחי של תעשיית המזון יחד עם לא מעט רעיונות מפתיעים ומרגשים לפתרונות שנתנו להרבה צופים תקווה לעתיד. למי שעוד לא ראה אפשר להזמין כאן י

וניתן למצוא עוד הרבה מידע כאן -

http://www.freshthemovie.com/

עוד על אוכל וגם על געגועים אפשר לקרוא כאן